ישועת המין האנושי מהקורונה

האימה בעיניים ומחוות הגוף המבוהלת של הגברת כאשר חלפנו זה ליד זו ברחוב עטויים במסכות כחוק אמרו את הכל...

חייבים להודות שהמגמה היתה פה כבר הרבה לפני הקורונה - תחושת הזרות והניכור בין האנשים, חוסר סובלנות וחוסר קבלה של האחר, קושי ביכולות סוציאליות וכישורים חברתיים, שקיעה לריכוז עצמי, התחמקות ממפגש אנושי והעדפה לתקשר עם העולם דרך מדיות דיגיטליות ומענים אוטומטיים...

אבל הקורונה, כמו מלכה אמיתית, האיצה בבת אחת את התהליך, ולקחה אותנו היישר אל הקצה. בזכותה העתיד האנושי כבר כאן, והיא מאפשרת לנו להתנסות בחוויות שחשבתי שיגיעו רק בעוד מספר עשורים - אנו מתקשרים עם העולם דרך מסך, מסיכה וכפפה, מקבלים משלוחים ללא מגע, ונוכחים בפגישות ללא מפגש. ריחוק חברתי הוא כבר ערך, ואנו משקיעים את כל מאמצינו בכדי להיות במינימום אינטרקציה וקרבה לאחר, תוך שאנו שוקעים לתוך התקפסלות עצמית. האחר נתפס בעינינו כמאיים ובלתי נסבל בעליל, הוא זה שלא מבין את התמונה ה'אמיתית', בחירותיו והתנהלותו אינן מובנות לי כלל, ובכלל - הוא זה האשם במצב, וברור שאם הוא לא היה קיים, היה לי ולעולם כל כך הרבה יותר קל...

כל החוויה האנושית הגרוטסקית הזאת מוגשת בעטיפה עבה במיוחד של חרדה קיומית - בריאותית וגם כלכלית, וקבלנו אוסף של יחידים מבודדים, מבועתים ותוקפניים הנלחמים על חייהם גם מול פני הקרובים להם ביותר...

אז מה... זהו?! זה כל מה שמצפה לנו מעכשיו?!

דווקא בתמונה קודרת זו, קיים פוטנציאל עצום להתפתחותינו כבני אדם, וזו אולי אחת השליחויות המשמעותיות ביותר של הקורונה עבורינו - לנופף לנו בפרצוף ולהראות לנו לאן נוכל להדרדר כחברה אנושית אם נמשיך באותה המגמה.

העזרה לא תגיע מן החוץ, אלא כל אחד ואחת מאיתנו יצטרך לקחת אחריות אישית ולחולל שינוי פנימי בתוכו.

ישועת המין האנושי מול ה'וירוס' תגיע מהדבר המייחד אותנו כבני אדם - האנושיות שבנו.

בתקופה זו (וגם בעתיד), האנושיות שבתוכינו צריכה להיות מופעלת בצורה אקטיבית, היא כבר לא זמינה לנו בקלות ואנחנו צריכים להתאמץ מאוד בעבורה. קשה לנו לעשות את התנועה החוצה כלפי הזולת, אך עלינו להשתדל ככל יכולתינו לצאת מהאגואיזם שלנו, לפעול מאהבה ואכפתיות אל האחר והשונה, לראות ולקבל אותו כפי שהוא ולא דרך הרצונות והעדפות הצרות שלנו בלבד.

נוכל להתחיל בסביבתינו הקרובה, להביא בצורה פעילה חום אנושי לבני המשפחה, לשכנים, לחברים, לאנשים שאנו פוגשים בדרכנו היומיומית, ומשם זה יחלחל לכל הכיוונים...

"עדיף להדליק נר מאשר לקלל את החשכה", אומר פתגם סיני חכם, והחשיכה כרגע אומנם גדולה, אך במצב שכזה לכל נר יש השפעה עצומה.

שתיהיה לנו שנה אנושית וטובה