הנר השביעי יינתן לקלודט קולווין, אפרו-אמריקאית, אשר בשנת 1955, בהיותה בת 15, היתה הראשונה שסרבה לציית לחוקי ההפרדה הגזעית במונטגומרי (בירת אלבמה) ולפנות את כסאה באוטובוס לנוסעת לבנה.
חוקי ההפרדה הגזעית כללו בין השאר - הפרדה בבתי ספר, בבתי חולים, הגבלת כניסה וקבלת שירות בחנויות, איזורי ישיבה מופרדים באוטובוס, פינוי מקום לנוסעים לבנים במידה והאוטובוס מלא ואיסור ישיבה באוטובוס בקדמת אדם לבן.
לאחר ביקור עם חבריה בכנסייה, בו שאלה בליבה את אלוהים: "מדוע אינך אוהב את הילדים השחורים שלך?", עלתה קולווין על האוטובוס והתיישבה עם חבריה באזור האחורי של האוטובוס המיועד לנוסעים שחורים. האוטובוס התמלא בנוסעים ובשלב מסוים הנהג דרש מקולווין לפנות את מקומה לאישה לבנה שעלתה על האוטובוס. קולווין סירבה לקום מכסאה ואמרה: "זו זכותי החוקית. שילמתי על הכרטיס".
לאחר שעמדה בתוקף בסירובה, היא הורדה בכוח מהאוטובוס ע"י המשטרה, נעצרה ונשלחה לכלא ושוחררה בערבות לאחר מספר שעות.
קולווין הואשמה בהפרת החוק להפרדה הגזעית, בהפרת הסדר הציבורי ובתקיפת שוטר. למרות שכפרה בכל אלה ועל אף מאמצי התמיכה של הקהילה השחורה, היא הורשעה בכל הסעיפים והוטל עליה קנס כספי ומאסר על תנאי.
לאחר מספר חודשים, תוך כדי סכנה ממשית של פגיעה בה ובמשפחתה, הצטרפה קולווין לתביעה (אחת מתוך 4 נשים) "בראודר נגד גייל" בבית המשפט העליון שהפך היסטורי לאחר ששם קץ להפרדה הגזעית באוטובוסים ב-13 בנובמבר 1956.
כשנשאלה קולווין מה גרם לה לגייס אומץ לב ולעמוד בסרובה לקום מהכסא, היא ציינה שבעקבות חודש מודעות לגזענות וצדק שנערך בבית ספרה שבועות מספר לפני האירוע היא הרגישה בתוכה שהיחס לשחורים אינו ראוי ואינו צודק, ושבאותו רגע ספציפי באוטובוס יכלה ממש להרגיש את ידיהן של סוג'ורנר טרות' והארייט טאבמן (פעילות אפרו-אמריקניות מפורסמות למען זכויות אדם והתנגדות לעבדות ולמען זכויות נשים, מהמאה ה-19) מונחות על כתפיה ומונעות ממנה לקום.
כמה טוב שיש רוח להשען ולהינשא אליה ברגעים חשוכים וכמה אומץ לב, הקרבה והתמדה לאורך זמן צריך בכדי לחולל שינוי בפועל ולהביא אור של אנושיות, חירות ושוויון זכויות בין כל בני האדם באשר הם.
שיהיה חג אורים שמח!

Comments