נר שמיני

הנר השמיני והאחרון לשנה ינתן להלל הזקן,

עם התנצלות שאנו מוציאים את דבריו המפורסמים -

"אם אין אני לי מי לי?!" מהקשרם,

ושאנו עושים בהם לרוב שימוש בכדי להתריס ולהתלונן על כך שאין לנו על מי לסמוך, שאף אחד פה כבר לא יעזור לנו, ושאנחנו צריכים להיות יותר אגואיסטים ולחשוב קודם על עצמינו...

אז נחזור רגע למקורות ונפגוש את דבריו המלאים של הלל הזקן, ככתוב בפרקי אבות:

"אם אין אני לי, מי לי?

 וכשאני לעצמי, מה אני?

 ואם לא עכשיו, אימתי?"

זהו קטע שהוא מלאכת מחשבת, הן מהבחינה המילולית והן מהבחינה הרוחנית. השאלות בו שזורות אחת בשניה בצורה מופלאה ובאיזון מושלם כך שלא ניתן לנתק או לוותר אף לא על הברה אחת מבלי לאבד את מהות הדברים.

בקטע קיימים שלושה חלקים נפרדים לכאורה, אך הם מתקיימים במקביל ומאירים זה את זה וחיים כיחידה אחת. כל חלק מנוסח בצורת שאלה הפונה ומעוררת את הרבדים הגבוהים של האדם.

השאלה הראשונה "אם אין אני לי, מי לי?" באה לעורר ולהעביר את האחריות, היוזמה וחופש הפעולה של אדם לידיו.

יש ביכולתו לבנות בתוכו מרכז פנימי מוצק וברור, לגייס את כוחותיו, ולהוביל עצמו להתפתחות.

אל לו להשאר באיזור הנוחות שלו, להשען או לצפות מאנשים אחרים שיעשו זאת עבורו.

אך סכנה גדולה טמונה בהתנהלות שכזו בלבד, שכן האדם בקלות יכול להפוך לאגואיסט, שכל כולו פועל ומרוכז בתוך עצמו ולמען עצמו; ובכך להתנכר ולייתר את האחר, ובהדרגה להתנתק מהפעילות היוצרת והמפרה בעולם.

הלל הזקן זיהה סכנה זו ולכן דבריו לא הסתיימו כאן.

השאלה השנייה - "וכשאני לעצמי, מה אני?"

הופכת את האדם החי לעצמו בלבד לחסר משמעות,

ומחייבת אותו לצאת מתוך עצמו חזרה אל העולם,

והיא חלק בלתי נפרד מהשאלה המעוררת הראשונה!

היא לכאורה כמו מבטלת את קודמתה, אך בעצם היא מאזנת ומשלימה אותה.

שתי תנועות הפוכות אלה חייבות לחיות בתוכינו בו זמנית.

אנחנו פעילות אינדיבידואלית ייחודית, אך מחוברים לפעילות גדולה יותר.

השאלה השלישית "ואם לא עכשיו, אימתי?",

מעוררת אותנו לפעול כך כבר ברגע זה. כאן במציאות היומיומית שלנו.

לא בעתיד הרחוק, לא בעולם הבא, לא בארץ אחרת,

לא להתנות ולחכות לאירוע כלשהו או למשהו חיצוני שיקרה מתישהו.... אלא "עכשיו".

אז תודה להלל על האור שלו,

וגם לכל הנכבדים שליוו את החג הזה.

במהלך הדלקת הנרות, מתוך כך שגיליתי עד כמה קשה לבחור מי יאיר באותו היום ומי יחכה לשנים הבאות, התגלה לי המגוון העצום של המאורות הזמינים לנו, גם בלב החשיכה.

אומנם הם לא תמיד נמצאים פיזית לידינו, אך הם תמיד נוכחים איתנו ברוח ומהווים משענת איתנה ביותר.

שיהיה חג אורים שמח!