לפגוש מהות

"לך לאורן אם תרצה ללמוד אודות האורן,

או לך לבמבוק אם תרצה ללמוד אודות הבמבוק.

ובעשותך זאת, עליך לשחרר את הטרדות הסובייקטיביות שלך עם עצמך.

אחרת אתה כופה עצמך על האובייקט ולא תלמד דבר.

השירה שלך תעלה מעצמה כאשר אתה והאובייקט תהפכו לאחד, כאשר תשקע עמוק מספיק אל האובייקט בכדי לראות משהו הנראה בתוכו כאור מנצנץ.

עד כמה ששירתך אולי מנוסחת היטב -

אם אתה והאובייקט נפרדים -

שירתך אינה שירת אמת,

אלא פשוט זיופך הסובייקטיבי."

~ באשו - משורר יפני מהמאה ה-17 בעצה לתלמידיו.

זה לא מובן מאליו להיפגש באמת,

בין עם תופעת טבע, גילוי חדש, אדם אחר או עם עצמנו.

עלינו להאסף ולצאת למסע אל עבר הדבר.

לפנות מרחב של זמן,

להתנתק מכל הגירויים שמסביב,

לעבור דרך כל המסיחים הפנימיים -

טרדות היומיום, חוסר סובלנות, עייפות,

לשחרר חריצת משפט וביקורתיות,

להניח מאחור את הדעות והידיעות שלנו,

את הרצונות הכופים, הרגשות והדחפים,

את איך שאנחנו בטוחים שהוא צריך להיות.

ובמקום שהתפנה בתוכינו,

להתמסר,

לשהות בשקט, בפתיחות,

בהקשבה דקה.

אולי הפעם נזכה,

לחסד הפגישה.

עד כמה אנחנו נפגשים באמת?

עד כמה אנחנו מסוגלים לפגוש אמת?

ועד כמה אנו נשארים בזיוף הסובייקטיבי שלנו?